אודות

לעולם הדולאות נכנסתי לאחר פטירת אימי שהייתה אשת מקצוע בעצמה. היא ליוותה אותי בשתי הלידות שלי עד כה. בלידה השניה היא נכחה אבל היא כבר לא היתה במיטבה, בלשון המעטה. אני זוכרת את חוסר האונים שלי, את הפחד שאולי יקרה לה משהו ולא יהיה מקום לי, לתינוק שלי… ואולי בכלל יקרה לי משהו. מחנק בגרון. מהמקום המוטרד הזה, לבד וללא בן הזוג, עם מלווה שהיא אימי ואני מרגישה לגמרי לבדי, עברתי את הלידה הזו.

לא יודעת איך ולא יודעת מתי, אבל תוך כדי שאני מעבירה את עצמי עיבוד ומתקנת את התחושות האישיות שלי, הבנתי שלא אתן לאף אחת אחרת שתגיע אליי, אי פעם, להרגיש את אותו מחנק. כי אין מחיר לביטחון בחדר לידה ואני אהיה שם עבורה כדי לפשט את החוויה המעצימה הזו, שנהיה ליחידה עוצמתית אחת ולא למחנק שלא מתעכל ופוגע בדינמיקה המשפחתית. וכך, הכנסתי גם את הדולאות, ילדתי בשמחה, ללא אפידורל את אחד העיסוקים הכי אהובים ומרגשים בעולמי!